בית המשפט העליון קבע כי:

"להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות"

ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197.

מה קורה אם לאחר כינוס נכסי החייב מתבררכי אין טעם בהמשך הליכי פשיטת הרגל? נניח מקרה בו החייב היה "חייב מוגבל באמצעים" בהוצאה לפועל מספר שנים ושילם תשלום חודשי של כמה מאות שקלים בודדים, אשר מהווה חלקיק מהריבית הנצברת על חובותיו.

עכשיו, לקראת יום כיפור, עשה חשבון והגיע לתוצאה כי למעשה חובותיו תפחו בשנים בהם היה חייב מוגבל באמצעים למימדים אסטרונומיים, ואין לו כל סיכוי לשלם את מלוא חובותיו, גם אם יזכה בלוטו. אין ספק שכל נכס שהיה בידיו כבר מזמן עוקל ונמכר, ולמעט המיטלטלין המותרים בחוק ההוצאה לפועל, אין לחייב נכסים כלל. החייב פונה לכיוון פשיטת רגל כדי לקבל הפטר על חובותיו. סעיף 18 ה (3) לפקודת פשיטת הרגל מאפשר לבית המשפט לתת הפטר מיד לאחר הכרזת החייב פושט רגל מהטעם שאין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים. חשוב להדגיש כי לפני צו פושט רגל, ניתן צו כינוס נכסים ויש לפחות שנה בין מועד צו הכינוס לדיון בצו פשיטת רגל.

סביר להניח כי לא ייתן הפטר במעמד מתן צו ההפטר. התחושה במערכת (בתי המשפט והכונ"ר) כי החייב צריך זמן ללמוד לחיות כפושט רגל, ללמוד צניעות וענווה. אני סבור כי לטובת החייב והחברה ראוי ורצוי לתת במצב כמו שתואר לעיל הפטר במעמד מתן צו פשיטת הרגל:

• לאחר שנים של חיים כחייב מוגבל באמצעים, ולאחר חצי שנה לפחות של כינוס נכסים, ברור מה מצבת הנכסים אותם ניתן לחלק בין נושיו. בדרך כלל במקרים כאלה הנכסים כבר מזמן כונסו, נמכרו ואינם בידי החייב.
• אם מדובר על חובות של מעל מליון ש"ח הרי שרק הריבית תעמוד על כ 10,000 ש"ח לחודש (על פי ההוצאה לפועל, על פי פסיקת ריבית והצמדה הריבית וההצמדה תעמוד על 5,500 ש"ח בחודש בלבד) . בדרך כלל חייב מוגבל באמצעים אינו שייך ל  4% (כן ארבע אחוז) המשרות המשלמות שכר של 10,000 ברוטו. כך שהתשלום החודשי עומד בממוצע על 500 – 1500 ש"ח. כלומר כל חודש, גם אם החייב משלם את השלום החודשי, גדלה מצבת החובות.

כלומר במצב הדברים הזה, אין תועלת לנושים בהמשך התהליך, למעט קבלת שבריר מסכום הריבית החודשית על החוב. למעשה הטעם היחידי בניהול הליכי פשיטת רגל הוא "בחינוך" פושט הרגל. לא לחינם פתחתי את הפוסט בציטוט ההלכה בדבר התחליט של הליכי פשיטת הרגל – "חינוך" אינו אחד מהם. במקרה כמו זה המתואר לעיל חובה על בתי המשפט ליתן הפטר לחייב באופן מיידי. לא יעלה על הדעת שאדם מוחזק בסטאטוס "פושט רגל" רק לצורכי חינוך. אם הכשלון העסקי נובע ממעשה נפשע וחסר תום לב – אזי אין מקום להליכי פשיטת רגל כלל. הליכי פשיטת הרגל נועדו לאלא שאיתרע מזלם והכשלון העסקי אינו תוצאה של מעשה פלילי או מעשה שנעשה בחוסר תום לב.

כלומר אם הכשלון העסקי הינו תוצאה של טעויות בשיקול הדעת של החייב, ואין בהליכי פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים, חובה על בית המשפט ליתן הפטר לחייב.

"עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה"

(ירמיהו ט' 23).