בתחתית עמוד 5 לדו"ח פעילות השנתית של ההוצאה לפועל מופיעות שתי השורות הבאות:

"בשנת 2017 ניתנו 2.2 מיליון החלטות על ידי הרשמים. רוב ההחלטות ניתנו בבקשות למתן צו למסירת מידע (441,127), בבקשות כלליות (380,262) ובבקשות לעיקול מתחדש (304,224)."

עכשיו ברשות האכיפה מכהנים 60 רשמים (לפי הפרסום של רשות האכיפה והגביה), אם נניח שרשם עובד כ- 260 יום בשנה (הרשמים אינם עובדים בפגרה הקיץ, ובשבתות וחגים) ונניח עוד כי הרשם מחליט באופן רציף ועקבי במשך 8 שעות ביום שהם 480 דקות אז בשנת 2017 ניתנה החלטה על ידי רשם הוצאה לפועל כל 3.5 דקות.

המספר של 2.2 מיליון החלטות, משמעותו כי כל 3.5 דקות בממוצע ניתנה בשנת 2017 החלטה על ידי רשם הוצאה לפועל – זה הזמן שלוקח במדינת ישראל לתת החלטה 3.5 דקות. מיד יגידו יודעי דבר כי מדובר בממוצע, וכי בהחלטות החשובות הזמן ארוך יותר. אז מה הן ההחלטות הלא חשובות? אלא שלוקח פחות מ 3.5 דקות לתת?

זה פשוט, יאמרו יודעי דבר, לדוגמה עיקול במדיה מגנטית. למי שעוקל פעם חשבון הבנק שלו, יודע על מה מדובר, איזה בלגן מטורף זה: הבנק מיד מבטל את כל הוראות הקבע, גם אם העיקול הינו על סכום שקיים בחשבון. ולפני שרשם הוצאה לפועל מספיק לתת עוד החלטה, חוזרות הוראות הקבע והינה לאדם יש חובות לגופים נוספים: לחברת חשמל, לחברת הכבלים, לחברת הטלפון הנייד. החלטה כזו (עיקול במדיה מגנטית) יכולה לדרר משפחה לחדלות פירעון – כי לא לכל משפחה יש כריות ביטחון.

אין לי ספק כי מתוך 2.2 מיליון ההחלטות שניתנו בשנת 2017, יש כמה שנתנו בטעות, שעיקלו איפה שלא היה צריך לעקל, שהגבילו איפה שאסור להגביל, וכל זאת כשרשם ההוצאה לפועל שוקל את ההחלטה בפחות מ 3.5 דקות.

אנחנו נמצאים לקראת בחירות, וכל פוליטיקאי יודע טוב להגיד לעניין ביטחון, ושטחים – אך האם אנחנו יודעים מה נציגי הציבור שלנו הולכים לעשות בעניין הזה שלרשם יש 3.5 דקות בממוצע לתת החלטה – האם הביטחון הכלכלי שלנו, גם לכאלה שאין להם – הוא לא חלק מ"תפיסת הביטחון" שלנו? כשאתם שמים בקלפי פתק, תבררו טוב עם עצמכם שהוא גם לביטחון הכלכלי שלנו אנחנו – ולא רק לביטחון כנגד ההם, שם מבחוץ.