סיפור המעשה בבחור, שלומי, שעבר תאונת דרכים שנחשבת כתאונת עבודה. מאחר ומדובר בתאונת עבודה, שלומי זכאי לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי (המל"ל). שלומי שלנו רצה להוון את הגמלה. במילים פשוטות – שלומי רצה לקבל את כל תגמולי הגמלה עכשיו – כדי לכסות את המשכנתא.

המל"ל אמר לא, אי אפשר להוון – יש נוהל והנוהל קובע כי אפשר להוון רק במקרים חריגים, ורק 25% מהקצבה ורק לחמש שנים קדימה וחוץ מזה אחוז הנכות שלך לא קבוע – הינה יש לך מועד לבדיקה חוזרת של אחוז הנכות. שלומי אמר – יש סעיף בחוק, 113 מספרו, המאפשר היוון ולגבי הבדיקה החוזרת – המל"ל לא הזמין את שלומי. היה מדובר בתכתובת פנימית של המל"ל: מקרה קלאסי לבית הדין לעבודה.

ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי אכן זה לא בסדר שלא דיווחו לשלומי על הבדיקה החוזרת, אבל זכותו של המל"ל לערוך בכל זמן בדיקה חוזרת, אולי חלה הטבה במצבו? אז לא קבלת מקודם הודעה – תמיד אפשר לקבל עוד הודעה. ולעניין ההיוון – זה בהחלט בסמכות המל"ל לקבוע נהלים להיוון – והנוהל שנקבע עומד במגבלות שקבע אותו סעיף 113.

בעיני שלומי לא מצא חן פסק הדין של ביה"ד לעבודה האזורי, וערער לביה"ד הארצי לעבודה. במערכת בתי הדין לעבודה יש רק שתי ערכאות – האזורי והארצי. גם ביה"ד הדין הארצי קבע כי הנהלים להיוון, שבהם המל"ל מהוון רק 25% מהקצבה ורק לחמש שנים – נופל בגדר הסמכויות של סעיף 113, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

מאחר שאין ערכאה של בתי הדין לעבודה – פנה שלומי לבית המשפט העליון כשבתו כבית דין גבוה לצדק – מבחינת חרגו בתי הדין לעבודה מסמכותם, כמו המל"ל – וכי סעיף 113 הינו חוק של המדינה ואין זה צודק כי המל"ל יפעל בניגוד לכתוב בחוק.

בג"ץ קבע כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, בייחוד בנושאים שהם בליבת סמכותם של בתי הדין לעבודה, כמו שנושא תאונות העבודה והתשלומים של הביטוח הלאומי, שנושא זה נמצא בגרעין סמכות בית הדין לעבודה. בג"צ העיר גם שעל פניו, ומבלי להיכנס לעומקם של דברים, נראה שאכן שני פסקי הדין הן של האזורי ואישרורו על ידי הארצי, נראים נכונים. בין לבין, ויתר המל"ל על הצורך בבדיקה רפואית חוזרת – כך שנותרה רק השאלה האם הנוהל של המל"ל עומד במסגרת סמכויותיו על פי סעיף 113 לחוק המל"ל. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתוקף: למל"ל יש זכות לקבוע כי היוון על פי סעיף 113 לחוק יהיה רק על 25% מהסכום, ורק לחמש שנים – אלא אם מדובר במקרים חריגים, שבהם הקצבה היא פחות מ 10% מהשכר הממוצע במשק, והגמלה אינה מהווה חלק משמעותי מהכנסתו של המבקש להוון. כלומר מותר למל"ל לדאוג לעתיד מקבל הגמלה, כך שגם בעתיד יקבל גמלה, ורק חלק מהגמלה תהוון, במקרה שהמבוטח יבקש זאת. 

סיפור המעשה בבחור, שלומי, שעבר תאונת דרכים שנחשבת כתאונת עבודה. מאחר ומדובר בתאונת עבודה, שלומי זכאי לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי (המל"ל). שלומי שלנו רצה להוון את הגמלה. במילים פשוטות – שלומי רצה לקבל את כל תגמולי הגמלה עכשיו – כדי לכסות את המשכנתא.

המל"ל אמר לא, אי אפשר להוון – יש נוהל והנוהל קובע כי אפשר להוון רק במקרים חריגים, ורק 25% מהקצבה ורק לחמש שנים קדימה וחוץ מזה אחוז הנכות שלך לא קבוע – הינה יש לך מועד לבדיקה חוזרת של אחוז הנכות. שלומי אמר – יש סעיף בחוק, 113 מספרו, המאפשר היוון ולגבי הבדיקה החוזרת – המל"ל לא הזמין את שלומי. היה מדובר בתכתובת פנימית של המל"ל: מקרה קלאסי לבית הדין לעבודה.

ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי אכן זה לא בסדר שלא דיווחו לשלומי על הבדיקה החוזרת, אבל זכותו של המל"ל לערוך בכל זמן בדיקה חוזרת, אולי חלה הטבה במצבו? אז לא קבלת מקודם הודעה – תמיד אפשר לקבל עוד הודעה. ולעניין ההיוון – זה בהחלט בסמכות המל"ל לקבוע נהלים להיוון – והנוהל שנקבע עומד במגבלות שקבע אותו סעיף 113.

בעיני שלומי לא מצא חן פסק הדין של ביה"ד לעבודה האזורי, וערער לביה"ד הארצי לעבודה. במערכת בתי הדין לעבודה יש רק שתי ערכאות – האזורי והארצי. גם ביה"ד הדין הארצי קבע כי הנהלים להיוון, שבהם המל"ל מהוון רק 25% מהקצבה ורק לחמש שנים – נופל בגדר הסמכויות של סעיף 113, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

מאחר שאין ערכאה של בתי הדין לעבודה – פנה שלומי לבית המשפט העליון כשבתו כבית דין גבוה לצדק – מבחינת חרגו בתי הדין לעבודה מסמכותם, כמו המל"ל – וכי סעיף 113 הינו חוק של המדינה ואין זה צודק כי המל"ל יפעל בניגוד לכתוב בחוק.

בג"ץ קבע כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, בייחוד בנושאים שהם בליבת סמכותם של בתי הדין לעבודה, כמו שנושא תאונות העבודה והתשלומים של הביטוח הלאומי, שנושא זה נמצא בגרעין סמכות בית הדין לעבודה. בג"צ העיר גם שעל פניו, ומבלי להיכנס לעומקם של דברים, נראה שאכן שני פסקי הדין הן של האזורי ואישרורו על ידי הארצי, נראים נכונים. בין לבין, ויתר המל"ל על הצורך בבדיקה רפואית חוזרת – כך שנותרה רק השאלה האם הנוהל של המל"ל עומד במסגרת סמכויותיו על פי סעיף 113 לחוק המל"ל. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתוקף: למל"ל יש זכות לקבוע כי היוון על פי סעיף 113 לחוק יהיה רק על 25% מהסכום, ורק לחמש שנים – אלא אם מדובר במקרים חריגים, שבהם הקצבה היא פחות מ 10% מהשכר הממוצע במשק, והגמלה אינה מהווה חלק משמעותי מהכנסתו של המבקש להוון. כלומר מותר למל"ל לדאוג לעתיד מקבל הגמלה, כך שגם בעתיד יקבל גמלה, ורק חלק מהגמלה תהוון, במקרה שהמבוטח יבקש זאת. 

[:]