קטגוריה: תקשורת

  • הדבר העיקרי שזוגות צריכים לדעת כדי לא להתגרש

    קראתי את הכתבה של סיגל פוקס בגלובס,הדבר העיקרי שגברים צריכים לדעת כדי לא להתגרש וחשבתי לעצמי שהיא כל כך צודקת. עוד חשבתי לעצמי שגם אם הייתי הופך את המגדר, וכותב אישה איפה שכתוב גבר ולהפיך לדוגמה במקום "עזבו מסוקס שרירי וחסון, גבר רגיל" : עזבו סקסית וחתיכה בטירוף, אישה רגילה – עדיין הייתי נשאר עם כתבה מדויקת.

    מתי הפסקנו לדבר אחד עם השני, ועברנו לדבר בססמאות בחירות. חשוב לי סקס בזוגיות, אבל גם אני רוצה לדבר במרחב הזוגי מהלב – בלי שיפוטיות, בלי ביקורת. למה חשוב יותר הפוסט באינסטגרם או התמונה בפייסבוק (כן אני יודע זה הפוך…) מאשר לדבר איתי – וחשוב יותר להקשיב לי.

    מתי בפעם האחרונה אתה או את באמת "הקשבתם" לבן הזוג. אז מי שרוצה לא להתגרש או יותר נכון מי שרוצה לשמור על הזוגיות שבו הוא נמצא אני ממליץ כל בוקר לזמזם את המלים של השיר "היום" של אהוד בנאי:

    "היום נעשה משהו בלתי נשכח
    שישאיר זיכרון של שמחה מבורך
    היום אשלח יד ללטף את ראשך
    היום אגרום לך סוף סוף לחייך
    היום אגרש את העצב מעינייך
    אעשה את היום למאושר בחייך
    היום תשמעי מה שעוד לא שמעת
    אחדש לך חידוש ואדליק לך מבט
    היום אבשל לך משהו טעים
    אעשה את הכל שיהיה לך נעים
    נכון, לא תמיד אני מראה אהבה
    אבל היום אני מבקש את הקירבה
    היום

    כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו
    על כל מה שעובר מעלינו
    היום נצא לסיבוב בשכונה
    נשב קצת ביחד על ספסל בגינה
    היום נעשה משהו בלתי נשכח
    שישאיר זיכרון של שמחה מבורך
    היום אשלח יד ללטף את ראשך
    היום אגרום לך סוף סוף לחייך
    היום"

    הבנות בקוראות מוזמנות להפוך את המגדר. ולפעול על פיו בכל יום לפחות 15 – 20 דקות בכל יום, יש לכם סיכוי טוב להישאר בזוגיות. – עכשיו קומו צאו לסיבוב בשכונה ושבו על ספסל בגינה, רק אתם, לבד.

  • קצר בתקשורת זה כל הסיפור

    הכותרת בוואלהNEWS זעקה:'ההורים למורה: "רוצה ללמד את הילדים שלנו? אל תיכנסי להריון"'. קריאת הכתבה מגלה שמורה שיתפה בפייסבוק בתחושות קשות שיש לה כנגד ההורים – ההורים, ביחוד אימהות, פנו למנהלת של המורה בדרישה כי לא תשבץ את המורה אלא אם תתחייב שלא להכנס להריון. ולאחר שהמנהלת סירבה מהסיבה שזה לא חוקי, פנו ההורים ישירות למורה.

    נשמע מזעזע! כמה נורא, ובאמת התגובות לכתבה היו מזועזעות, איך אפשר? ודווקא אימהות? צללתי לכתבה ואפילו חטאתי בגלישה לעמוד הפייסבוק של המורה. אכן כשכריסה בין שינה שיתפה המורה בתחושה הקשות שלה. ליבי יצא אל המורה. אבל אז קראתי את אותה פניה שעוררה אצל המורה את התחושות הקשות:

    "חייבת לעדכן אותך שהיום עדכנו אותנו בקבוצת ההורים שאת בהיריון וצריכה ללדת בספטמבר, עדכנתי את בני לגבי זה כי לא רציתי שישמע מאחרים, הבנתי שהורים אחרים סיפרו לילדיהם, והייתי כן שמחה אם היה שומע זאת ממך, אבל זה כבר אבוד. הייתי שמחה מאוד לדעת מה יקרה עם הכיתה בשנה הבאה. שוב מחנכת חדשה? אני מניחה שכן, כי את צריכה ללדת בספטמבר… האם יודעים מי זו תהיה? אני מקווה שאת מבינה את החשש, כי מכיתה א', כמעט בכל שנה יש להם מחנכת חדשה".

    רגע אחד, מה באמת האמא הזו אומרת? לדעתי דווקא הבקשה של האמא הזו היא שהמורה כן תשאר. מההודעה הזו אפשר להבין כי הבן של האמא נקשר למחנכת והאמא רצתה שהיא תסביר לו שהיא "נוטשת" את הכיתה לא בגלל שהכיתה לא טובה, תחושה שאני מבין שיש לילדים בכיתה כי כל שנה מתחלפת מחנכת, אלא מסיבות רפואיות. לפי השאלות של האם, היא מעדיפה כי דווקא המורה הזו תשאר "שוב מחנכת חדשה?".

    גישור בין הצדדים, ולא פרסום פוסטים בפייסבוק, יכול היה להביא את הצדדים למתווה פעולה שבו הכיתה (ההורים והילדים) שותפים לתהליך של חופשת הלידה של המורה, בעוד שהיא נשארת המחנכת אך את השיעורים מעבירות מורות אחרות עד חזרת המחנכת לכיתה. בתקופת חופשת הלידה, יכנס לשיעורי החינוך מורה או מורה שיודיעו בקול רם כי הם רק מחליפים. אולי אפילו שכל שעת חינוך תתחיל עם 10 דקות על עדכון מה מצב המחנכת של הכיתה והצאצא שלה. לא חייב להיות ברמת הגינקולוגיה ורפואת הילדים אלא משהו כמו להכין קופסה נעלים עם חריץ לתוכו ישלשל כל ילד הצעה לשמות אחד לבן ואחד לבת (בהנחה שהלידה היא לאחר תחילת החימודים) וכדומה.

    גישור בין הצדדים היה יכול להפשיר את הכעס והעלבון, ואולי המורה, לקראת סוף חופשת הלידה שלה, אפילו תקפוץ לבקר את הכיתה באחד משיעורי החינוך. אני מניח שאז לא הייתה מתפרסמת כתבה, כי מי יקרא כתבה "כיתה שלמה מלווה את המחנכת בחופשת לידה".

    מאחל למורה בהצלחה בלידה, והמון בריאות ונחת הן לה והן לצאצא שלה, ומאחל לכיתה שתמצא את האור והאושר. חופשה נעימה