הערב לפני 33 שנה (16/10/1986) אני זוכר שהקריינית בחדשות פתחה את מהדורת החדשות עם החדשות בדבר תקיפת חיל האויר בלבנון – והיה חסר לי משהו – הקריינית לא סיימה את הדיווח במשפט "כל המטוסים שבו בשלום". הריק הזה – חוסר במשפט אחד – סימל אחרי זה ריק גדול יותר למשפחת הנווט רון ארד – כי הוא עדיין לא חזר.

אכן שטף החדשות מקשה עלינו לזכור : התסבוכת הפוליטית בין בחירות לשימועים, הטרגדיות האישיות בין ברק בחוף זיקים למאסר לנערה ברוסיה. אבל חשוב לזכור שרון ארד היה טייס בחיל האויר שמדינת ישראל שלחה למשימה בלבנון, מבצע "בית אבא 12" ומטוסו הופל ביום 16/10/1986 בשעה 16:10 ורון נלקח בשווי ארגון הטרור "אמל".

לפני כחמש עשרה שנה (2004-2005) הגיע צה"ל למסקנה כי רון ארד אינו בין החיים, וכי מותו היה לאחר כ-12 שנה כשבוי. זאת לאחר שנחטף על ידי  מפקד משמרות המהפכה בלבנון, מוסטפה חסקר בעת פעולת צה"ל במידון בלבנון במאי 1988 והועבר לאירן. יש סברה כי משמרות המהפיכה הוציאו את ארד להורג ולא חטפו והעבירו רק את גופתו לאירן. אות החיים האחרון מהנווט התקבל בישראל ב 5/5/1988.

לפני כחמש עשרה שנה, יצאה העמותה להחזרת רון ארד בקריאה להפרחת בלון כחול ביום זה בשעה 16:10. ואכן נעתרו לעניין אלפי אזרחים ולרגע אחד כולנו זכרנו את הנווט.

אני יודע שמאז זרמו הרבה מים בירדן, וכן מאז היה כבר, לצער כולנו מקרים נוספים ובינהם נחשון וקסמן, גלעד שליט, אורון ירדן ועוד רבים וטובים.

עדיין אני מבקש שבחג הזה, ל"ג שנים אחרי נפילתו בשווי של רון ארד, שכל מי שקורא את הכתבה יפריח בלון כחול, בשעה 16:10.

מי שרוצה לדעת קצת יותר על הנווט וחייו – מוזמן לכתבה מ YNET משנה שעברה לרגל ציון 32 שנה לנפילת רון ארד בשבי.